<h1>אבודרהם סדר תפילת יום הכפורים</h1>
<h2>דף נג:</h2>
מה שנהגו להדליק בלילי יום הכפורים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. יש אומרים הטעם, משום דבעינן אור ששבת. ויש אומרים טעם אחר, מדאמרינן בפסיקתא דקומי אורי (פסיקתא דר"כ כ"א ותנחומא בריש בהעלותך). על כן באורים כבדו ה' (ישעיה כ"ד, ט"ו) אלו הפנסין, אמר הקדוש ברוך הוא, הדליקו לפני נרות, כדי שאשמור את נשמתכם המשולה בנר, שנאמר (משלי כ', כ"ז) נר אלהים נשמת אדם. ופירוש פנסין עששיות, כמו שכתבנו למעלה. ואמרינן בשבת בפרק כל כתבי הקודש (קי"ט ע"א), אמר ריש גלותא לרב המנונא מאי דכתיב (ישעיה נ"ח, י"ג) ולקדוש ה' מכובד, אמר ליה זה יום הכפורים, שאין בו אכילה ושתיה, אמרה תורה כבדוהו בכסות נקיה, פירוש, שבמאכל ומשתה אי אפשר לכבדו כשאר ימים טובים, ועל כן מכבדין אותו בכל מיני כיבודים. ומטעם זה גם כן נוהגין להציע בבתי כנסיות בגדים נאים.
<h2>דף נד.</h2>
ומבדילין בתפלה, וכן על הכוס, כמו שמבדילין במוצאי שבת, אלא שאין אומרים אליהו הנביא, וגם אין מברכין על הבשמים, אבל מברכין על האור, מפני שאסור להשתמש בו ביום הכפורים. ובעינן אור ששבת מה שאין כן במוצאי שבת, ושם ביארנו הטעם. ומצאתי כתוב בחידושי הרב רבי יונה, שמנהג בגירונה, שכל אחד ואחד מוליך בידו נר מבית הכנסת, כדי שיהיה להם מזומן אור ששבת. ואם חל יום הכפורים בשבת, ליל מוצאו, דהיינו מוצאי שבת, אחר שמתפללין שמונה עשרה אומר קדיש, ואינו אומר ויהי נועם, מהטעם שאמרנו למעלה, אלא מתחיל מאורך ימים, ואומר סדר קדושה, וקדיש תתקבל, ואומר הבדלה, אליהו הנביא. ומברך גם על הבשמים, ואחר כך אומר יפתח ה' לך וגו', ואומר קדיש יהא שלמא רבא.
